זוגיות הא.... חה! אמרתי לעצמי, ... טוב , הרעיון היה נחמד ומסתבר גם שלא היה שייך רק לאימי המודאגת ממצבי המשפחתי הבלתי מעורער אלא אפילו למטפל החדש שלי. אמירה מוזרה זאת " המטפל החדש שלי" כאילו אני נוהגת מידי פעם להחליף מטפלים, ובמה בדיוק הם מטפלים? לא, פשוט אי אפשר לקרוא לו פסיכולוג, כי הוא לא מוסמך, וגם לקרוא לו יועץ יישמע מצחיק, אז בשביל לא לחשוב שאני רחשתי לעצמי " מישהו שאפשר לדבר אתו" תמורת 250 שקל לשעה אני מעדיפה לקרוא לו " המטפל" .
מעניין מה זה אומר שאני מוכנה לשלם כסף ( כאשר הנכס הכי נזיל שיש לי כרגע נוזל לי מהאף) בשביל לדבר... אני בודדה? אני עד כדי כך אוהבת לדבר? אין אף אחד שיקשיב בחינם? .... טוב האמת היא שאני לא דיברתי כל כך הרבה, רוב הזמן דיבר המטפל , שזה אגב המקרה הכי קשה ומביך בפגישות האלה. אתם יושבים זה מול זה – אתה שותק והוא בינתיים משפריץ עליך את חוכמות החיים שקרא בספר שבשמו אתה מנסה להיזכר תוך כדי שטף הדיבור שלו. בעיניו החודרות מנסה המטפל להמיס את הקשר הדק שנשאר לך עם העירנות ומחכה לסימן של הסכמה, וכך נוצרים להם כל מיני הנהונים, וקולות של הסכמה: אהה, כן, נכון, אני מבינה, בטח.... ואז נגמרות המילים ועוברים לשלב הבא: המימיקה, מתברר שיש גם הרבה הבאות פנים שיכולות להביע הסכמה מוחלטת מבלי להראות שיעמום מוחלט באותה מידה.
בכל מקרה , כמו בכל פעם, כשאני פונה לעזרה של מישהו, זה ברגעים שבהם אני עומדת בפני החלטה גורלית וצריכה מישהו שינתב את צורת המחשבה שלי. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם ללמוד פרסום? .... וכאן ההבדל בין פסיכולוג למטפל- המטפל נותן תשובות! והתשובה היא, ותרשו לי לצטט " מה איכפת לך? לכי תנסי , אולי תפגשי שם את אהבת חייך וזה יעשה אותך מאושרת? " .............................. מה? זה מה ששאלתי? שאלתי איפה אפשר למצוא את אהבת חיי? בגישה כזאת אני צריכה לעשות מחקר שוק רציני לגבי הבית ספר שאבחר, אלוהים יודע איפה בחר ללמוד איש חלומותיי, אולי פשוט ארשם לכולם , למה להגביל את הסיכוי למציאת האושר העילאי?
מי אמר שאתה לא יכול להיות באמת מאושר עד שיש לך עם מי לחלוק את האושר? זאת מחשבה כל כך לא חסכונית,או שההגיון הוא בכך שעדיף להיות חצי מאושר "באמת" , מאשר לגמרי מאושר , אבל לא " באמת" , ומי קבע מתי ואיך זה " באמת" ? זה איזשהו סף שצריך לעבור? אחרי כמה ניסיונות כושלים של חלוקת האושר עם מישהו אחר, כאשר בכל המקרים זה נגמר בכך שנשארתי נטולת אושר .... הגעתי למסקנה , " האמת" זה דבר סובייקטיבי, ואם המדע, הדת והאומנות עדיין נלחמים על הגדרתה , אז למה שאני לא אחליט מה באמת בשבילי?!
וכך החלטתי להיות מאושרת באמת... ולבד! ולא צריך ללכת רחוק בשביל זה, לא אי בודד , לא מדיטציה ולא אמבטיה ( אין לי ) , פשוט ערב בבית, ארוחת ערב מכנפי עוף של מאמא עוף, צ'יפס של תפוגן למיקרוגל וירקות קפואים של סנפרוסט ( להפשיר לפני ההגשה) , הסיגריה שאחרי, .... עוד סיגריה, ספר, דווקא נחמד. אז החלטתי להמשיך ... יצאתי לרחוב ( לא במובן המסחרי של הביטוי) , עצים, אורות לילה, שקט, ואימיטציה לא רעה של אוויר ברחובות הצפופים של תל אביב... איזה יופי, הוצאתי את עצמי לטייל, השלב הבא יהיה ממש דייט!
כמה סיבובים ברחובות הסמוכים , ואז זה התחיל, כל כמה מטרים, עבר מולי זוג, מתחבקים, צוחקים .... " חולקים את האושר" ....
ברגע שהחלטתי שטוב היות האדם גם לבדו, ראיתי זוגות, זוגות סביבי, והדבר הכי קשה היה לא לראות בכך סימן שהבחירה שלי לא נכונה, שה"אמת" שלי לא נכונה, ופשוט לזכור שהאמת הזאת שלי לגבי עצמי, גם היא לא צריכה להיות מוחלטת, וגם היא יכולה להשתנות בהתאם למקום ולזמן, אבל היא לעולם לא יכולה להיות "לא נכונה" כי היא האמת שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה