לאחרונה אני מרבה לחשוב על החלפת מקום עבודה, זה לא שיש לי קוצים בתחת, ז"א אולי גם זה אבל זאת בהחלט לא הסיבה העיקרית. פשוט שנתיים וחצי בתפקיד קופאית במועדון ביליארד , שלהם קדמה עוד חצי שנה בתור מלצרית במועדון ביליארד אחר .... בואו נאמר שכבשתי את עולם הביליארד, ועכשיו אני מוכנה להמשיך הלאה.... לתחומים מתקדמים יותר... כמו... באולינג?
אני מרגישה שאני חייבת להסביר את עצמי, טוב, לפחות לאמא שלי, או לכל מיני אנשים אחרים שאוהבים לשאול " מה בחורה כמוך עושה כאן בלילה ?" ( משמרות לילה , מה לעשות...) ואז אני שומעת את עצמי שמה בפעם האלף את התקליט השחוק " מונולוג הסטודנטית" . : " אני סטודנטית, לומדת כלכלה לתואר ראשון, וכאן אני רק באופן זמני , עד שאסיים ללמוד ואמצא עבודה רצינית, ובינתיים, כדי לממן לימודים ודירה ובלה בלה בלה...."
המונולוג עבד להפליא במשך שלוש שנים , ועכשיו , חודשים ספורים לקראת סוף התואר, כשאני רואה את חבריי ללימודים ממשיכים הלאה, פותחים עסקים, מוצאים עבודה בחברות היי-טק , מתחילים תואר שני... אני מתחילה להילחץ, וזה כבר לא נראה כל כך חמוד.
המאורע האחרון שגרם לי לחשוב על זה , זה הערה מתחשבת של לקוח , בסגנון " אם תמשיכי לעבוד כאן, תהפכי לקקטוס" .... בחירת מילים מעניינת, הוא בטח למד ספרות (כמו מרבית הלקוחות). ובכלל בכל משמרת לילה, לקראת השעה 4 לפנות בוקר ,כאשר אני מתחילה לספור 3 שעות אחרונות לפני סוף המשמרת ויחד עם זה מנתחת את מקורן של המחשבות האובדניות בראשי ( הדפוס די חוזר על עצמו) , אני גם חושבת כמה נחמד יהיה לעבוד במקום אחר, בשעות אחרות , וכמובן , כמובן בשכר אחר.....
והנה מגיע הרגע,בדרך לעבודה אני נכנסת לקיוסק שמתחת לבית שלי ומבקשת עיתון. עוברים כמה רגעים עד שמתגלה העובדה המביכה שאני בדרך כלל לא נוהגת לקרוא עיתונים ואין לי מושג , איזה עיתון בדיוק אני מחפשת. בעזרתה של המוכרת הנחמדה אני מחליטה לקנות את ידיעות אחרונות עם מוסף של סופ"ש. אני מתיישבת, עוצמת עיניים, שוב פותחת, שוב עוצמת.... ממצמצת בקיצור, לוקחת נשימה עמוקה ופותחת את העיתון בחוסר וודאות מוחלט למה שהולך לקרות הלאה. אני מתחילה לדפדף לכיוון המודעות של דרושים בתחום הכלכלה, אני מדפדפת, מדפדפת, מדדפפדפפת.. . וכאן באמת מצפה לי ההפתעה הגדולה מכולן, יש רק אחת! כן , מודעה אחת בלבד – " דרושים בעלי תואר ראשון בכלכלה.... לבאר שבע"!!!!!!!!!
רגע! אני זוכרת בבירור, לפני 3 שנים, לפני שהלכתי ללמוד את המקצוע הנורא הזה, לפני שדפקתי 3 שנים מחיי ללימודים קשים ולא הכי מרתקים, לפני ששרטטתי מיליון גראפים, לפני שעשיתי אלפיים מצגות , לפני שעמלתי תמורת כל נקודת זכות מתוך ה120 הדרושות לתואר... היו הרבה יותר!!! אחרת למה לא הלכתי ללמוד פילוסופיה? אני אגלה לכם סוד, ויסלח לי מנהל המגמה שלי, כשאומר שיש עוד הרבה כמוני , שהלכו ללמוד כלכלה לא בגלל שזה כל כך מעניין, אלא בגלל שפשוט לא ידעו מה בדיוק לעשות עם עצמם. אז הם פתחו עיתון, שלפני 3 שנים היה כתוב בו שיש דרישה רבה לכלכלנים , והחליטו, שמכיוון שזהו מקצוע מבוקש הם מוכנים לסבול 3 שנים בשביל שזה ישתלם להם בעתיד....מחשבה כלכלית נטו. אז אני שואלת : איפה כל המודעות האלה?!?!?!?
בכלל, נוכחתי לדעת שאת רוב מודעות הדרושים תופסות מודעות של חברות התקשורת והכבלים שמבטיחות לעובדים שלהם " סביבת עבודה דינאמית וקידום לרציניים..."(מוקד שירות טלפוני)
וכמובן שיש גם את המודעות שבהם מחפשים " אנשים עם ראש טוב, לקידום מכירות וניהול השיווק " ובמילים כמו : " חדירה לשוק, מיתוג, מיצוב ותמהיל שיווק" הם מתארים את המקצוע הבאמת מבוקש ביותר בשוק – איש מכירות. (שלא תיפול טעות, אם הייתי יכולה- הייתי נופלת על ההזדמנות, אבל זה מצריך אופי מסוים) לא מזמן התפתיתי להיענות לאחת המודעות הללו, אז עוד כמובן לא חשבתי שמאחורי כל המילים הללו עומד תפקידו המכריע בכל חברה של איש המכירות. הגעתי לראיון העבודה, שם נאמר לי שהתפקיד מעניין ומאתגר ודורש יצירתיות במציאת פתרונות לחדירה לשווקים חדשים.
" זה .... אהה.... לא בעצם תפקיד של איש מכירות?" שאלתי בתמימותי
המראיין חייך ( דהה... חשב לעצמו)
" אז ... אהה.... למה שלא תיקח איש מכירות מנוסה לתפקיד?" שאלתי...שוב בתמימות מפתיעה
" אני פשוט רוצה ללמד מישהו את התפקיד מלמטה למעלה , לעצב את העובד כך שיתאים לצורכי המקום ..."
הוא המשיך לדבר , אבל אני רק שמעתי את מה שנאמר לי בין השורות : " כי לאיש מכירות מנוסה צריך לשלם יותר"
כשנפרדנו לשלום, שנינו חייכנו בעוד כל אחד הסיק את מסקנותיו שלו, הוא הבין שכנראה שלא יוכל לחסוך בהוצאות המכירות, ואני.... שזה כנאה יהיה נדוש לספר על מה שלימדה אותי החוויה הזאת, ושאני גם מאחרת למשמרת שלי בסנוקר.
